Home Is Where Youre Heart Is

לפני כמה ימים לקחתי את האחיין שלי לטיול בר מצווה ואת השורות האלה אני כותב ממרחקים, מהעיר בה ישב וכתב לפני כמעט 1000 שנים רבי יהודה הלוי את השורות הבאות:

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד / צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

ולמה אני מציין את זה? אולי כי זה מה שאני מרגיש. ואולי כי זה מרגש עד כדי טירוף, שאדם שלא ראה את ארץ ישראל, וגדל בספרד, יכול לחוש כאלה כיסופים למקום אותו עדיין לא ראה. שאת הבית שלו הוא רואה לא במקום בו הוא גר, אלא במקום בו אליו הוא מרגיש שייך.

ובדיוק בדקתי מתי הגעתי לראשונה לסכך. לדעתי בשנה הבאה אפשר לציין עשור. עשור שבו הסכך הפך לעוד בית בשבילי . וכל-כך למה? מה הוא בית? מקום שבו אתה מרגיש תחושת בטחון. מקום שבו אתה יכול להתפרק מכל מה שמטריד אותך. מקום שמקבל אותך בדיוק איך שאתה. כי הרי אחת הסיבות לעקירה מכנרת של חלוצי השכונה הייתה (חוץ מעוינות וגזענות..) היעדר מניין. ויהודי לא יכול להיות יהודי בלי מניין. התשעה חייבים את העשירי כמו שהאחד חייב את התשעה.

לפני עשר שנים – חשבתי שאני בא לאפיזודה. לא חלמתי שאפגוש כל כך הרבה אנשים שפשוט יקבלו אותי. נכון, זה לא המקום היחיד. אבל יש משהו בחיבוק הזה לאדם זר שהוא כל-כך לא מובן מאליו. כי בית אמיתי הוא לא רק הקירות. בית אמיתי הוא האנשים. כמשפטו של ברל כצנלסון בניינינו אינו בניין אבנים, אלא בניין לבבות. וזה בדיוק הבית שלנו. יש לו קירות. יש לו גג (חלקי) אבל יש בו בעיקר לבבות של אנשים אוהבים. ואין אחד בלי השני.

אז אם תשאלו אותי מהו בית. אענה שני דברים בנשימה אחת. מקום ואנשים. אז ביום רביעי כשאקח את האחיין לברנבאו – תאמינו לי שהלב שלי יהיה במקום אחר..

כי בסוף: Home Is Where Youre Heart Is